הוי שודד. אוי לך סנחריב השודד כל האומות שלא היית עד עתה שדוד ממי ואתה הוא הבוגד בכולם ועדיין לא בגדו בך: כהתימך. כאומר לא כן תהיה לעולם כי כאשר תשלים לשדוד אחרים אז תושד גם אתה: כנלותך. כשתכלה לבגוד באחרים אז הם יבגדו בך:
ה׳ חננו. לבל תשלוט בנו יד סנחריב כי לך נקוה ולא נבטח במצרים כאשר בטחו עשרת השבטים: היה זרועם לבקרים. בכל יום היה לחוזק להמקוים לך: אף ישועתנו בעת צרה. אף היה לנו לישועה אם כבר באה הצרה:
מקול המון. ר״ל וכן היה לנו לישועה כי מקול המיית המלאך המכה בהם נדדו העמים מן העולם: מרוממתך. מהרוממות שלך אשר נשגבת עליהם נפצו הנשארים מן המגפה:
ואוסף שללכם. השלל שתקחו מאת מחנה אשור יהיה מאוסף באין מוחה ומבלי פחד כדרך האסיפה שמאספים את החסיל כשנחים על האדמה שיוצאים בני העיר ומאספים אותם בכליהם לבל ישחיתו תבואת האדמה: כמשק גבים. כקול נהמת מים הנאספים ונופלים בבורות כן ישמעו קול נהמת שוללים במחנה אשור:
נשגב ה׳. המקום נתחזק עליהם כי הוא שוכן מרום בשמים ממעל ואף אם החלש למעלה לגבור יחשב ומכ״ש חזק ממעל: מלא ציון. בהנס הזה מילא את ציון משפט וצדקה כי מאז בעבור פלאי הנס יעשו משפט וצדקה:
והיה אמונת עתיך. קיום זמנך וחוזק ישועתך יהיה על ידי חכמה ודעת ויראת ה׳ שהיא אוצרו של אדם ר״ל היא לו למבטח כאוצר בעת הצורך וכאומר הנה באה לכם הישועה ואתם בשלום ואם תרצו שתהא קיום לזמן מרובה וישועה חזקה התעסקו בחכמה בדעת ויראו את ה׳:
הן אראלם. אמר הנביא ראוים המה לרחמים כי כבר קבלו גמול העון כי כל מלאך השלוח מאתם הנה כולם בחוצות במקום מהלכם צעקו בקול מר: מלאכי שלום. השלוחים ההולכים לבשר שלום העיר הנה בכו במר נפש על חורבנה:
נשמו מסלות. הדרכים נעשו שממה כי נשבת עוברי דרך מפחד האויב: הפר ברית. האויב הפר הברית שכרת עם ישראל ומאס עריהם מלהניחם על תלם כי הרסם עד היסוד: לא חשב אנוש. לא חשב אותנו לבני אדם:
אבל. השחית הארץ ונכרתה: החפיר. הוביש ומאס את הלבנון וכרת האילנות: היה השרון. מקום המרעה נעשה שממה כמדבר: ונוער וכו׳. מקומות השמנים השירו והפילו פירותיהן ר״ל אין מגדל שם פירות:
עתה אקום. ר״ל הואיל וקבלו עונש כזה לכן יאמר ה׳ עתה אקום להפרע ממלך אשור: עתה ארומם. כי כשהמקום עושה דין בעכו״ם הוא מרומם ומנושא: עתה אנשא. כפל הדבר במ״ש:
תהרו חשש. קרא אל המחשבה הריון ואל המעשה לידה רצה לומר מה שחשבתם לכבוש את ירושלים לא תצליחו בה והנה המחשבה הבל והמעשה כמוה: רוחכם. מחשבותיכם תהיה אש אשר תאכל אתכם ר״ל המחשבה ההיא היתה סיבה להביא עליכם האבדון:
והיו עמים. מחנה סנחריב ידמו אל האבנים הנשרפים להיות סיד: קוצים כסוחים. ידמו אל הקוצים הנכרתים שהמה יבשים וכשמציתין בהם האש נשרפים מהרה וכן מחנה סנחריב מהר יכלו:
שמעו רחוקים. היושבים ממרחק שמעו את אשר עשיתי במחנה אשור: ודעו קרובים. אותן שהיו במחנה אשור תנו לב לדעת את גבורתי:
פחדו בציון. אז בבוא אשור על ציון הצדיקים בטחו בה׳ אבל החטאים פחדו: אחזה וכו׳. כפל הדבר במ״ש: מי יגור לנו. ר״ל וכה אמרו מי הוא מעמנו שיכול לגור ולהתקיים פה מול מחנה אשור שהוא כאש אוכלה: מי יגור וכו׳. כפל הדבר במ״ש: מוקדי עולם. ר״ל אשר שרפו והחלישו כל בני עולם:
הולך צדקות. כאילו רוח הקודש משיב זהו המתקיים מי שהולך בדרך צדקות ומדבר מישרים ממאס בחמדת עושק: נוער כפיו. מנער כפיו מתמוך בשוחד ולא יאבה לקחתו: אוטם. סותם אזנו משמוע דברים המסיתים לשפוך דם: ועוצם. סוגר עיניו מראות דבר האסור לראות:
הוא. העושה כל אלה ישכון בטח כאלו היה במקום מרום אשר לא תשיג אותו יד האויב: מצדות. כאלו היו מבצרי סלעים לו למשגב: לחמו נתן. מן השמים יספיקו לו צרכיו: מימיו נאמנים. לא יפסק מי בארו:
מלך ביפיו. בעיניך תראה את המלך חזקיה ביפיו ובגדולתו ולא תהיה גולה מארצך: תראינה ארץ מרחקים. מלת מלך האמור בתחלת המקרא עומדת במקום שתים כאלו אמר תראינה מלך ארץ מרחקים ור״ל העינים שראו עד הנה מלך ארץ אשור הנה עתה תראינה את המלך חזקיהו ביפיו ובגדולתו:
לבך יהגה אימה. לבך שהיה חושב אימה ואומר איה סופר המלך עתה יבוא עלינו ויכתוב המס ואיה שוקל כסף המס מידינו ואיה הסופר את מגדלי העיר והבתים הגבוהים כי לפי מספר המגדלים היה המס:
את עם נועז וכו׳. ר״ל הנה מעתה לא יהיה כן כי לא תראה בעיניך את העם החזק והוא אשור: עם עמקי שפה. העם אשר שפת לשונם עמוק וקשה להבין: נלעג לשון. מי שאינו מכיר הלשון ידמה לו שמדבר בהפך תכונת הדבר ואין הבנה לדבריו ומוסב לתחלת המקרא לומר לא תראה עוד את העם הזה והענין כפול במ״ש:
חזה ציון. אבל תראה את ציון ולא תגלה ממנה: קרית מועדנו. העיר אשר אנחנו מתוועדים ומתכנסים שמה ברגל: נוה שאנן. שיהיה מדור שקט ואוהל אשר לא יהיה נע ממקומו כי יעמוד תחתיו ועד זמן רב לא יהיו נעקרים יתדות האהל וכל חבלי האהל הקשורים ביתדות לא יהיו נעתקים מן היתדות:
כי אם שם וכו׳. כי באמת שם בירושלים ה׳ האדיר יהיה לנו ובעזרתנו: מקום נהריס. יהיה ירושלים כאילו סביב לה מקום הנהרים ויאורים רחבי׳ עד שלא תוכל לילך שם ספינה השטה ע״פ המים ואף ספינה חזקה וגדולה לא תוכל לעבור את הנהר ור״ל תהיה שמורה מאשור כאלו היה מהאי אפשר לבוא שמה:
כי ה׳ שופטנו. הוא יקח משפטנו מיד אשור אשר הרע לנו מאז: ה׳ מחוקקנו. ה׳ הוא מושל בנו והוא מלך עלינו והוא יושיענו מיד אשור וכאשר יאות למלך להושיע לעמו:
נטשו חבליך. לפי שהמשיל את ירושלים כאלו היו נהרות סביב לה אחז במשל ההוא לומר לא תוכל לבוא לכבשה כי יהיה כאלו מוליכי הספינה עזבו החבלים שמושכים בהם הוילון להפנותה אל מול הרוח: בל יחזקו. לא יוכלו להחזיק כראוי את תורן הספינה ולא יוכלו לפרוש הוילון אל מול הרוח: אז. ביום מפלת אשור יחולק שללו הרב: פסחים. אף הפסחים ההולכים על משענתם יבוזו שלל כי מפלתו יהיה סמוך אל העיר ואף הפסחים ילכו שמה לשלול שלל:
ובל יאמר שכן חליתי. השוכן בירושלים לא יאמר מעתה הן נחליתי מרוב הצרות כי העם היושב בה יהיה נשוא ומכופר עון ולא יבוא עוד צרות ולא יהיו חולים:
